תקנת השוק מטרתה לאפשר התנהלותם של חיי מסחר תקינים. הכלל הוא שהאדם אינו יכול להעביר יותר זכויות מאלה שיש לו, תקנת השוק הנה החריג לכלל זה ובאה לטפל  במקרים שבהם אדם קנה נכס או מטלטלין מאדם אחר,  אך מאוחר יותר מתברר שאותו מוכר אינו הבעלים,  במצב דברים זה, במידה והקונה עומד במספר מבחנים עשוי הוא לזכות בנכס למרות שלא קנה אותו מהבעלים.

דוגמא נפוצה לכך קניית רכב ממגרש מכוניות כאשר מתברר מאוחר יותר שבעצם הרכב היה גנוב,  במצב דברים זה הקונה שקנה את הרכב בתום לב ובתמורה סבירה נופל תחת חסותה של תקנת השוק ויזכה להישאר הבעלים של הרכב שרכש, אך מקרה אחר שהרכב הגנוב נקנה דרך מודעה בעיתון הרוכש לא זכה בהגנה של תקנת השוק.

להלן מספר דוגמאות לגבי התייחסות הפסיקה לתקנת השוק:

1.         ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים נ' בית טלטש נקבע כי נטל ההוכחה בתקנת השוק מוטל על הטוען אותה,  עצימת עיניים בעיסקת מכר משמיטה את הבסיס מתחת לקיומו של אותו "תום לב".

2.         בפסק דין דנ"א 2568/97 זהבה כנען נגד ממשלת ארצות הברית נקבע שנקודת המוצא של הרכישה הנה ערכו הממשי והריאלי של הנכס להבדיל מנקודת מבטו הסובייקטיבית של הרוכש,  כך שבמידה ורוכש קונה תמונה שבעיניו המחיר ששילם הנו סביר אך מתברר שמדובר ביצירת אומנות שערכה הריאלי הוא הרבה יותר גבוהה מהתמורה ששילם,  לא יזכה אותו רוכש מהגנת תקנת השוק.

3.         ע"א 5664/93 כנען נ' ארה"ב, נקבע כי התמורה הנדרשת היא תמורה ממשית ואין להסתפק בתמורה סימלית שאינה הולמת את ערכו האובייקטיבי של הנכס.

4.         ה"פ 20037/03 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נגד יורי קורדיבן ואח' בפסק דין זה נבחן עניין תום הלב והקונה לא זכה בהגנת תקנת השוק בין היתר בשל כך שהרכב עבר 3 ידיים תוך פרק זמן קצר מאוד וגם לנוכח המחיר הנמוך של הרכב נקבע שלא היה מדובר במכירה רגילה בתום לב.

המשפט הישראלי שונה מהמשפט העברי בהתייחסותו לתקנת השוק בכך שבמשפט העברי הבעלים של הנכס יש את האפשרות לשלם את אותה תמורה ששילם הרוכש וזאת בהתאם למצוות השבת גזילה לבעליה.