בתקופה האחרונה אנו עדים לכך שסכסוכים ומקרים לא מבוטלים בעיקר בתחום המסחרי מוצאים את פתרונם באמצעות בורר.

ריבוי הפניות לבורר נעשתה בעיקר לאחר שינוי חוק הבוררות אשר בא לידי ביטוי בכך  שבעבר לא היה ניתן לערער על החלטת בורר דבר שניתן לעשותו כיום.  בנוסף להליך הבוררות יתרון עצום של קיצור ההליכים, וזאת מאחר שרוב התיקים בפני הבורר מסתיימים תוך מספר חודשים בניגוד למה שקורה בערכאות המשפטיות שם התביעות עלולות להמשך מספר שנים.

הפניה לבורר נעשית בהסכמת הצדדים ו/או במידה ובהסכם אשר נחתם בין הצדדים ישנו סעיף שמפנה אותם לבוררות במקרה של סכסוך בין הצדדים.

בפניה לבימ"ש למינוי בורר הדבר נעשה בהתאם לסעיף 8 (ב) לחוק הבוררות:

"לא ימנה בית המשפט בורר כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שהמבקש נתן לבעל-דינו הודעה בכתב כאמור להלן ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה (1) נקבע בהסכם הבוררות שכל צד ימנה בורר,  ינקוב המבקש בהודעה את שם הבורר שמינה וידרוש מבעל-הדין למנות בורר מצידו; (2) בכל מקרה אחר יציע המבקש בהודעה בורר וידרוש מבעל הדין להסכים למינוי".

השוני בין בורר לדיון בפני בית המשפט:

א)        לבורר צריך לשלם שכ"ט בהתאם לשעות העבודה שלו.

ב)         הבורר אינו מוגבל לכתבי טענות ע"פ תסד"א ולנוהל הגשתם.

ג)         הבורר אינו כפוף לדיני הראיות

ד)         אין ערעורים על החלטות ביניים של בורר.

ה)        הבורר לא יכול לתת סעדים זמניים כמו עיקולים אצל צד ג' או לתת צו עיכוב יציאה מהארץ, פעולת אשר יכולות להינתן על ידי בימ"ש בלבד.

בהתאם להלכת כבוד השופט דנצינגר, מחוייב הבורר בחובת גילוי מלאה של כל קשריו לבעלי הדין ולסכסוך וזאת כדי למנוע עיוות דין ופניות לערכאות משפטיות לביטול פסק בורר.

בטרם קובעים הצדדים להסכם סעיף בוררות, עליהם להבין במדויק מה משמעות הסעיף ולציין במפורש מה היא סמכותו של הבורר והאם עליו לנמק את הפסק שניתן על ידו ואילו תנאים מהתוספת לחוק הבוררות תחול ואילו לא, וזאת בהתאם לאינטרס של הצד שעורך – הדין מייצג.