סרבן גט הינו אדם נשוי אשר מסרב לסיים את נישואיו באופן רשמי על פי ההלכה, למרות שהנישואים אינם מתממשים בפועל, ובכך הבעל מונע מאשתו או האישה מבעלה להינשא לאחר.

ההלכה מחייבת שהגירושין יתבצעו על ידי מתן גט מהבעל לאישה אשר חייב להינתן מרצון שכן מבחינת ההלכה גט בכפייה נחשב "גט מעושה" והוא פסול, אך במצב של סרבן גט, בתנאים מסוימים אפשר לשחרר את בן או בת הזוג מנישואין באמצעות הליך שנקרא כפיית גט.

בית הדין הרבני מוסמכים לכפות גט על בן הזוג הסרבן, קרי, לתת תוקף משפטי לגירושין מבלי לקבל הסכמת אחד הצדדים.

במקרה בו בית הדין הרבני נוכח לדעת כי קיימת סיבה מוכחת שבגינה מבקשת האישה לקבל גט, ישאל בית הדין את הבעל באילו תנאים הוא מוכן לתת גט. אם האישה מסכימה לתנאים אלו אך הגבר מתעקש על סירובו, יכול בית הדין להטיל על הבעל צווי הגבלה אשר הינן סנקציות אזרחיות הכוללות למשל: צו איסור יציאה מהארץ, שלילת רישיון עבודה, שלילית עבודה במשרה ציבורית, איסור על שימוש בפנקסי צ'קים וכו….

במקרים בודדים, בהם גם אחרי תקופה ארוכה של צווי הגבלה הבעל עדיין מסרב לתת לאשתו גט, יכול בית המשפט לפסוק כפיית גט. כפיית הגט נעשית בפועל באמצעות הכנסת הבעל למאסר. זו הסנקציה החריפה ביותר שבית הדין הרבני רשאי להטיל.

בבתי הדין הרבניים הדין הוא שונה לנשים ולגברים – כאשר הבעל הוא זה שמגיש את תביעת הגירושין, האישה יכולה להציב את התנאים לגירושין רק לאחר שתסכים לקבל את הגט. במידה והיא תסרב לעשות כן, יכול בית הדין להטיל עליה צווי הגבלה. הסנקציה החריפה ביותר שיכול בית הדין הרבני להטיל על אישה, במידה וצווי ההגבלה לא עוזרים, היא להתיר לבעל לשאת אישה שנייה – אך לא להיכנס לכלא.

.