חוק יחסי ממון קובע את הסדר איזון המשאבים בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני הזוג. החוק חל על זוגות נשואים אשר נישאו לאחר 1 בינואר 1974 (לפני מועד זה תחול על בני הזוג הלכת השיתוף). החוק קובע כי בהיעדר הסכם ממון בני בני הזוג, תהיה חלוקת רכוש הצדדים בדרך של הסדר איזון משאבים.

חלוקת הרכוש מכוח הסדר איזון משאבים נעשית תוך כדי השוואת ערכם של הנכסים השונים אשר בבעלותם של כל אחד מן הצדדים. בתום הערכה זו המשאבים מאוזנים בין הצדדים באופן שבן הזוג אשר ידו על העליונה ישלם את ההפרש לבן הזוג האחר בכסף או בשווה כסף.

על פי ההסדר לא מחולקים נכסים אשר היו לבני הזוג ערב הנישואין או אשר התקבלו בירושה או במתנה בשנות הנישואין. הסדר איזון משאבים אינו חל גם על נכסים אשר הוסכם כי לא יחולקו. מלבד זה, לא יחולקו כספים או גמלאות שונות אשר מגיעים לבן הזוג על פי חיקוק (בגין מוות או נזק גוף) או מהמוסד לביטוח לאומי.

חלק מהנכסים הינם נזילים בעת מועד חלוקת הרכוש לדוגמא: פיקדונות בבנק, חסכונות, הלוואות, קרנות השתלמות וכו' ואז אין בעיה בחלוקה והאיזון. העניין מורכב יותר כאשר חלוקת הרכוש היא בגין זכויות שמועד מימושן הינו עתידי, לדוגמא: זכויות פנסיה, קופות גמל וכו'. במקרה כזה קיימות שתי אפשריות: הראשונה היא שהבעל ישלם מדי חודש, החל מגיל פרישה, אחוז מסוים מהפנסיה שלו כפי שיקבע בתחשיב חלוקת הרכוש וכל עוד שני בני הזוג בחיים. השניה היא ביצוע תחשיב היוון חלקה של האישה, באמצעות אקטואר, ותשלום חד פעמי בעת חלוקת הרכוש.

הסדר איזון משאבים הוא הסדר אשר ניתן להיעשות רק עם מתן הגט. עם זאת, בית המשפט רשאי להורות על ביצוע הסדר איזון משאבים גם לפני פקיעת הנישואין.