לא מעטים הם המקרים בהם דייר מסרב להתפנות מהדירה ששכר, על אף שהסתיימה תקופת השכירות, או במקרה אחר בו השוכר הפסיק לשלם או הפר הפרה יסודית את הסכם השכירות ונדרש לפנות את הנכס ע"י המשכיר.

חשוב לציין כי אין למשכיר זכות חוקית לפנות את השוכר בכוח גם אם זה נכתב בחוזה השכירות. במצב כזה המשכיר עלול למצוא את עצמו כמי שעובר עבירה פלילית  בגין עשיית דין עצמי. כך גם פעולות של ניתוק מים, חשמל גז והחלפת מנעולים אינם פעולות חוקיות.

פנייה למשטרה על ידי המשכיר (בעל הנכס) לרוב אינה נענית הואיל והמשטרה לא נוהגת להתערב בסכסוכים אזרחיים ותפנה את המשכיר לבית משפט, כאשר מנגד פעולות של עשיית דין עצמי על ידי המשכיר כן מטופלות על ידי המשטרה.

בשנת 2008 נקבע תיקון בחוק, בתקנות הסדר האזרחי, המאפשר פינוי דייר אשר חוזהו הסתיים, בתהליך משפטי קצר של 60 ימים  מיום הגשת כתב התביעה הדורש את הפינוי.

כתב תביעה בהליך זה יישא כותרת "תביעה לפינוי מושכר" והוא יכול להכיל את סעד הפינוי בלבד.  אין לכלול בתביעה לפינוי מושכר כל סעד אחר לרבות סעד של פיצוי,  קרי כל תביעה כספית שיש למשכיר כלפי השוכר חייבת להתברר בהליך נפרד ובתביעה נפרדת.

מטרת ההגבלה של הסעד הינה הליך דיוני מהיר, יעיל ותכליתי.

הדיון בתביעות הפינוי יתקיים לכל המאוחר תוך 30 יום מן המועד האחרון להגשת כתב התביעה.

במידה וניתן פסק דין לטובת המשכיר והשוכר מסרב לבצעו,  למשכיר ישנה אפשרות לפנות ללשכת ההוצאה לפועל לצורך מימוש פסק הדין.

על המשכיר לבחון את צעדיו בקפידה לפני הגשת התביעה ולבחון מהו ההליך הטוב ביותר במקרה הספציפי תוך בחינת מידת הנזק הכספי שנגרם והסעד המבוקש.

לפירוט בנושא תמ"א 38.