פוסטים נבחרים

כאשר אחד מן הצדדים בוגד בבן זוגו ונפתח הליך בבית המשפט או בבית הדין הרבני, יש שוני בהשלכותיה של הבגידה מבחינת תפיסת בתי המשפט לענייני משפחה לבין תפיסת בית הדין הרבני בכל הקשור להליך הגירושין,מזונות וחלוקת הרכוש.

בכל הקשור לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרוב,  בתי המשפט כיום אינם מפחיתים מחלקו ברכוש של הצד אשר בגד, ללא קשר באם מדובר באישה או בבעל ומחלקים שווה בשווה בין בני הזוג את הרכוש אשר נצבר בתקופת הנישואין. קרי, על פי החוק האזרחי, חלקה של האישה ברכוש המשותף, אשר נצבר במהלך החיים המשותפים הנו זהה לזה של הבעל.

יחד עם זאת, בבתי הדין הרבניים פוסקים על פי ההלכה היהודית לפיה, בגידתה של אישה ככל שתוכח, מהווה עילת גירושין וכן מהווה סיבה מספקת לשלול מאישה אשר בגדה בבעלה את כתובתה ואת חלקה ברכוש המשותף. במקרה בו הבעל נתפס בוגד הרי שההלכה מכירה בדבר בגידתו כעילה לגירושין היכולה להוביל אף לחיובו בכתובה. גברים רבים הנתפסים בבגידה מנסים להניע את בית הדין מלהוביל לגירושין ומבקשים שלום בית וההלכה מתירה זאת. במקרה ההפוך בו הוכח כי אישה בגדה בבעלה הרי שחלה ההלכה לפיה האישה אסורה על בעלה ועל בועלה ואין דרך חזרה לשלום בית.

בכל הקשור למזונות אישה, במקרה בו הבעל מצליח להוכיח כי אשתו בגדה, בית הדין הרבני שולל את מזונות האישה וגם בית המשפט לענייני משפחה אינו נוטה להעניק לאישה מזונות.

יודגש כי, לבגידה בין בני הזוג אין כל השפעה על גובה מזונות הילדים וגם אין השפעה על הסדרי הראיה והמשמורת.

במקרה והחלטתם להתגרש, חשוב שתפנו לייעוץ משפטי בטרם אתם נוקטים בצעד כלשהו וזאת על מנת שתדעו את זכויותיכם ותבחרו בנקיטת הדרך המתאימה לכם ביותר בהתאם לנסיבות.

חוק יחסי ממון קובע את הסדר איזון המשאבים בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני הזוג. החוק חל על זוגות נשואים אשר נישאו לאחר 1 בינואר 1974 (לפני מועד זה תחול על בני הזוג הלכת השיתוף). החוק קובע כי בהיעדר הסכם ממון בני בני הזוג, תהיה חלוקת רכוש הצדדים בדרך של הסדר איזון משאבים.

חלוקת הרכוש מכוח הסדר איזון משאבים נעשית תוך כדי השוואת ערכם של הנכסים השונים אשר בבעלותם של כל אחד מן הצדדים. בתום הערכה זו המשאבים מאוזנים בין הצדדים באופן שבן הזוג אשר ידו על העליונה ישלם את ההפרש לבן הזוג האחר בכסף או בשווה כסף.

על פי ההסדר לא מחולקים נכסים אשר היו לבני הזוג ערב הנישואין או אשר התקבלו בירושה או במתנה בשנות הנישואין. הסדר איזון משאבים אינו חל גם על נכסים אשר הוסכם כי לא יחולקו. מלבד זה, לא יחולקו כספים או גמלאות שונות אשר מגיעים לבן הזוג על פי חיקוק (בגין מוות או נזק גוף) או מהמוסד לביטוח לאומי.

חלק מהנכסים הינם נזילים בעת מועד חלוקת הרכוש לדוגמא: פיקדונות בבנק, חסכונות, הלוואות, קרנות השתלמות וכו' ואז אין בעיה בחלוקה והאיזון. העניין מורכב יותר כאשר חלוקת הרכוש היא בגין זכויות שמועד מימושן הינו עתידי, לדוגמא: זכויות פנסיה, קופות גמל וכו'. במקרה כזה קיימות שתי אפשריות: הראשונה היא שהבעל ישלם מדי חודש, החל מגיל פרישה, אחוז מסוים מהפנסיה שלו כפי שיקבע בתחשיב חלוקת הרכוש וכל עוד שני בני הזוג בחיים. השניה היא ביצוע תחשיב היוון חלקה של האישה, באמצעות אקטואר, ותשלום חד פעמי בעת חלוקת הרכוש.

הסדר איזון משאבים הוא הסדר אשר ניתן להיעשות רק עם מתן הגט. עם זאת, בית המשפט רשאי להורות על ביצוע הסדר איזון משאבים גם לפני פקיעת הנישואין. 

ניתן להגיש בקשה לצו הגנה במקרה בו אדם הוטרד בידי אחר בכל דרך שהיא, או שננקטו איומים כלפיו אשר כתוצאה מהם הוא חושש לפגיעה בגופו ו/או חושש כי פרטיותו או חירותו תפגע שוב.

בית המשפט רשאי להעניק למבקש צו אשר יאסור על הפוגע להטריד בכל מקום ובכל דרך, לאיים על המוטרד, לבלוש אחר המוטרד, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת, כמו כן רשאי בית המשפט לאסור על המטריד ליצור כל קשר עם המוטרד בכל דרך שהיא.

לעיתים רבות יינתן צו זמני במעמד צד אחד עד לבירור הבקשה למתן הצו בבית המשפט תוך 7 ימים במעמד שני הצדדים.

לצו הרחקה ישנו גם ביטוי על פי הדין האישי לפיו לאישה ולילדים יש זכות למדור שקט. במקרה כזה צו ההרחקה הוא צו מניעה אשר נועד לאסור את כניסתו של מי שנגדו מופנה הצו (בד"ג כנגד הגבר ולעיתים גם כנגד האישה) אל ביתם של בני הזוג בשל הפרת זכות הצד האחר או הילדים למדור שקט ושלו. במקרה כזה התנאים להוצאת צו הרחקה יהיו: קיומה של סכנה מוחשית ומיידית, מעשה אלימות בעל חומרה מיוחדת והוכחה לעניין האחראי למריבות  תוך התייחסות לזמן המשכם.

כל עוד שהצו מתבקש כנגד בן משפחה, ידון המקרה בפני בית המשפט לענייני משפחה.

במקרה של בקשת צו הרחקה, יש צורך בשירותיו של עו"ד אשר ילווה את התהליך, יביא את הראיות הדרושות וייצג את מבקש הצו בבית המשפט. במהלך המשפט יקבע השופט אם לתת צו הרחקה קבוע או להסתפק בצו הרחקה זמני.

חתנים, ראו הוזהרתם: הסכום שחתמתם עליו בכתובה הוא הסכום שתשלמו, בצמוד למדד מיום הנישואין!

הכתובה היא מסמך התחייבות של הבעל כלפי האישה ביום קידושין, עליו חותם בנוכחות שני עדים לפני החופה ומוסר אותו לכלה בחופה. מי מאיתנו לא מכיר את הסיטואציה? החתן, ביום חתונתו, צריך לנקוב בסכום אותו הוא מבקש לכתוב בכתובה, ואהבתו נמדדת לכאורה על פי גובה הסכום שהצהיר עליו.

בית המשפט העליון קבע לפני מספר שבועות בפסק דין חריג ומקיף ביותר כי הכתובה הינה "חוק מחייב", כאשר הסכום שהחתן נוקב בכתובה ביום חתונתו ישוערך כערכו ליום הנישואין וישולם לכלה במקרה של גירושין (במידה והבעל גרם לגירושין) או בעת פטירת הבעל כשהוא צמוד למדד מיום הנישואין. אלמנה תוכל לתבוע את כתובתה מעיזבון בעלה. יחד עם זאת חשוב לציין כי הבעל יהיה פטור מלשלם כתובה אם יוכיח עילת גירושין כנגד אשתו.

נכון שברוב הסכמי הגירושים שנעשים מוסדר החלק הרכושי תוך ויתור האישה על כתובתה, אך עובדה זו אינה גורעת מחשיבות הכתובה, מה גם שלא כל הזוגות המתגרשים מצליחים להיפרד על דרך ההסכמה.

חוק יחסי ממון בין בני זוג (התשל"ג- 1973) קובע כי האישה זכאית גם לחלקה ברכוש וגם לכתובתה. יחד עם זאת, בתי הדין הרבניים לא תמיד מיישמים את לשון החוק בטענה כי אם אין לאישה רכוש- יש לה כתובה, ואם יש לה רכוש, אז למה לה כתובה? כלומר "אין כפל מבצעים". על כן, בבחינת ההלכה מול המציאות, יישום הכתובה בימינו, קרי חיוב הבעל או עיזבונו בתשלום סכום הכתובה מוצמד, לא יהיה מתאים בחלק מהמקרים.

כבר לפני כעשר שנים, הרבנות הראשית הנחתה את רבני הנישואין להגביל את סכום הכתובה. כיום, לאור פסיקתו של בית המשפט העליון הפך מוסד הכתובה שבדין היהודי ל"חוק מחייב". עוד יש לציין, משניתנה הכתובה בסכום שנחתם, לא יוכל עוד הבעל לחזור בו, והמבין יבין!

כיום, המציאות היא שתשלום המזונות קשה מאוד ולא משנה את מי תשאל כל צד יחשוב שאצלו המצב יותר גרוע, אם זאת האם שלא מצליחה לסגור את החודש, או האב שמרגיש שפושטים את עורו.

ועדת שיפמן היא ועדה שמונתה בשנת 2006 כדי לבחון את נושא מזונות הילדים במדינת ישראל תשלום, קביעתם והבטחת גבייתם לאור אמנת האו"ם בעניין זכויות הילד, והיא ממליצה על כמה פתרונות שיביאו למהפכה בתחום המזונות:

הועדה סבורה שהמדינה צריכה להבטיח שההורים ימלאו את אחריותם ההורית בצורה שווה כך שהאם שלרוב הילדים נמצאים בחזקתה לא תישא באחריות לבדה והאחריות הכלכלית תהיה משותפת לשני ההורים באותה המידה.

עיקר המלצות הוועדה היא קביעת נוסחה שוויונית יותר וקבועה לחובת המזונות בעזרת הקמת דין אחד שווה לכל הדתות מבלי הבדל בין הדין הנוצרי השרעי והיהודי, המטרה העיקרית בקביעת נוסחה שכזו היא להמעיט ככל הניתן את ההתמקחויות וההתדיינויות בנושא.

וכך רק במקרים חריגים יהיה שיקול דעת לשופטים בקביעת סכום המזונות, בפרקטיקה הכוונה היא שכל הורה יוכל להיכנס לאינטרנט, להקליד את הנתונים המאפיינים את התא המשפחתי שלו ולקבל מיידית את סכום המזונות שעליו לשלם וגם על מי מההורים לשלמו בתא משפחתי זה.

המלצה נוספת של וועדת שיפמן הינה לבטל את סוגיית הגיל כפרמטר בקביעת מזונות.

כך למעשה, המלצות הוועדה ירגיעו את שני ההורים, לא יהיו ויכוחים או הרגשה שהסם המזונות יוריד את ההורים לחיי עוני וטובת הילד תהיה העיקר.

מטרתן של התביעות הקטנות הינה להקל על הציבור במקרים בהם יש צורך בהגשת תביעה כספית אשר סכומה נמוך יחסית מתביעות אחרות, בדרך קצרה, מהירה ובעלת יתרונות רבים.

הגשת תביעה קטנה הינה בדרך כלל במקרים של סכסוכים, צרכנות ומתן שירותים כמו החלפת מוצר, תיקונו של מוצר, ביטול עסקה כלשהי , תביעה כספית וכו'.

את התביעה הקטנה מגישים בבתי המשפט לתביעות קטנות אשר מפוזרים בחלקי הארץ, וצמודים לבתי משפט השלום.

בעת הגשת התביעה, יש צורך בתשלום אגרת בית משפט אשר עומדת היום על 1% מסכום התביעה , סכום נמוך יחסית לתביעה בבית משפט השלום.

כל אדם רשאי לתבוע בתביעות קטנות בתנאי שהוא תובע יחיד ולא חברה או תאגיד , כאשר אומרים אדם הכוונה היא לא רק ליחיד אלא אפשרי גם מצב של צירוף של מספר תובעים לדוגמה: בעל ואישה וכו'.

אדם רשאי לתבוע בתביעה קטנה אם הסכום אינו עולה על 32,200 שקלים חדשים (סכום שמשתנה מדי פעם ופעם), כאשר תובעים בתביעות קטנות ברוב המקרים לא ניתן להיעזר בייצוג על ידי עו"ד שכן התובע מייצג את עצמו בבית המשפט.

על אף שהתביעה היא ללא ייצוג של עו"ד ,רצוי להתייעץ עם עו"ד לקבל ייעוץ משפטי ,לניסוח כתב הטענות, התייעצות ,מה סיכויי התביעה, לבדוק מה כדאי לצרף בתיק וכמובן הכנה לדיון בפני השופט.   עלות סיוע העו"ד בהגשת תביעה קטנה נמוכה מאשר תיק אחר כיוון שלמעשה עזרתו של עורך הדין היא לפני הדיון ובדיון עצמו האדם מייצג את עצמו.

קיימת הגבלה לפיה אין לתבוע יותר מ-5 תביעות קטנות בשנה אחת באותו בית משפט.

את פסק הדין רשאי לתת השופט כבר בסוף הדיון ,אך ייתכן מצבים שיידחה זאת למועד מאוחר יותר.

בהתאם לס' 79א' לחוק בתי המשפט.

במקרים לא מבוטלים בדיונים בבתי המשפט בעניינים אזרחיים, הצדדים נתקלים בהצעה מטעם בית המשפט שהעניין ייפסק ויוכרע בין הצדדים בהתאם לס' 79 א' לחוק בתי המשפט.

משמעות הסעיף הינה שהצדדים מסמיכים את בית המשפט שיפסוק בסוגיה הנדונה בין הצדדים על דרך הפשרה וזאת בהתאם לחומר שנמצא בתיק שמונח לפניו בטרם הגשת תצהירי עדות ראשית או לאחר הגשתם.

בטרם שיסכימו הצדדים לפסיקת ביהמ"ש על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' עליהם להבין שבהתאם לסעיף, אין משמעות הדבר היא שבית המשפט יפסוק באיזושהי דרך באמצע, אלא שהם מסמיכים את בית המשפט לקבל החלטה בהתאם לשיקול דעתו ואף לקבל את מלוא התביעה או לדחות אותה לגמרי  (אפשר לדמות את סעיף 79 א' להליך של בוררות יותר מאשר פשרה, אלא  שלרוב נוצר פער גדול בין ציפיות הצדדים לבין התוצאה שהתקבלה, כך שלרוב הצד שירגיש את עצמו נפגע ירצה לערער).

ערעור בהתאם לסעיף 79 א', סיכויו קלושים וזאת מהסיבה שבעת שהצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק בהתאם לסעיף 79 א' על דרך הפשרה הוא אינו חייב לנמק את פסק דינו, כך שערכאת הערעור לא יכולה לקבוע אם בית משפט קמא טעה בפסק דינו או לא, ובמידה ובכל זאת בית המשפט קמא נימק את פסק דינו, סיכויי הערעור גדלים ויכול הצד שחש נפגע מפסק הדין להצביע על טעות כלשהי בפסק הדין.  אחד היתרונות הגדולים של פסיקה בהתאם לסעיף 79 א' הנו קיצור ההליכים בבית המשפט ותיק שאמור היה להתנהל,  מספר שנים בפני בית המשפט יכול להסתיים תוך מספר חודשים.

לא מעטים הם המקרים בהם דייר מסרב להתפנות מהדירה ששכר, על אף שהסתיימה תקופת השכירות, או במקרה אחר בו השוכר הפסיק לשלם או הפר הפרה יסודית את הסכם השכירות ונדרש לפנות את הנכס ע"י המשכיר.

חשוב לציין כי אין למשכיר זכות חוקית לפנות את השוכר בכוח גם אם זה נכתב בחוזה השכירות. במצב כזה המשכיר עלול למצוא את עצמו כמי שעובר עבירה פלילית  בגין עשיית דין עצמי. כך גם פעולות של ניתוק מים, חשמל גז והחלפת מנעולים אינם פעולות חוקיות.

פנייה למשטרה על ידי המשכיר (בעל הנכס) לרוב אינה נענית הואיל והמשטרה לא נוהגת להתערב בסכסוכים אזרחיים ותפנה את המשכיר לבית משפט, כאשר מנגד פעולות של עשיית דין עצמי על ידי המשכיר כן מטופלות על ידי המשטרה.

בשנת 2008 נקבע תיקון בחוק, בתקנות הסדר האזרחי, המאפשר פינוי דייר אשר חוזהו הסתיים, בתהליך משפטי קצר של 60 ימים  מיום הגשת כתב התביעה הדורש את הפינוי.

כתב תביעה בהליך זה יישא כותרת "תביעה לפינוי מושכר" והוא יכול להכיל את סעד הפינוי בלבד.  אין לכלול בתביעה לפינוי מושכר כל סעד אחר לרבות סעד של פיצוי,  קרי כל תביעה כספית שיש למשכיר כלפי השוכר חייבת להתברר בהליך נפרד ובתביעה נפרדת.

מטרת ההגבלה של הסעד הינה הליך דיוני מהיר, יעיל ותכליתי.

הדיון בתביעות הפינוי יתקיים לכל המאוחר תוך 30 יום מן המועד האחרון להגשת כתב התביעה.

במידה וניתן פסק דין לטובת המשכיר והשוכר מסרב לבצעו,  למשכיר ישנה אפשרות לפנות ללשכת ההוצאה לפועל לצורך מימוש פסק הדין.

על המשכיר לבחון את צעדיו בקפידה לפני הגשת התביעה ולבחון מהו ההליך הטוב ביותר במקרה הספציפי תוך בחינת מידת הנזק הכספי שנגרם והסעד המבוקש.

לפירוט בנושא תמ"א 38.

בתקופה האחרונה אנו עדים לכך שסכסוכים ומקרים לא מבוטלים בעיקר בתחום המסחרי מוצאים את פתרונם באמצעות בורר.

ריבוי הפניות לבורר נעשתה בעיקר לאחר שינוי חוק הבוררות אשר בא לידי ביטוי בכך  שבעבר לא היה ניתן לערער על החלטת בורר דבר שניתן לעשותו כיום.  בנוסף להליך הבוררות יתרון עצום של קיצור ההליכים, וזאת מאחר שרוב התיקים בפני הבורר מסתיימים תוך מספר חודשים בניגוד למה שקורה בערכאות המשפטיות שם התביעות עלולות להמשך מספר שנים.

הפניה לבורר נעשית בהסכמת הצדדים ו/או במידה ובהסכם אשר נחתם בין הצדדים ישנו סעיף שמפנה אותם לבוררות במקרה של סכסוך בין הצדדים.

בפניה לבימ"ש למינוי בורר הדבר נעשה בהתאם לסעיף 8 (ב) לחוק הבוררות:

"לא ימנה בית המשפט בורר כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שהמבקש נתן לבעל-דינו הודעה בכתב כאמור להלן ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה (1) נקבע בהסכם הבוררות שכל צד ימנה בורר,  ינקוב המבקש בהודעה את שם הבורר שמינה וידרוש מבעל-הדין למנות בורר מצידו; (2) בכל מקרה אחר יציע המבקש בהודעה בורר וידרוש מבעל הדין להסכים למינוי".

השוני בין בורר לדיון בפני בית המשפט:

א)        לבורר צריך לשלם שכ"ט בהתאם לשעות העבודה שלו.

ב)         הבורר אינו מוגבל לכתבי טענות ע"פ תסד"א ולנוהל הגשתם.

ג)         הבורר אינו כפוף לדיני הראיות

ד)         אין ערעורים על החלטות ביניים של בורר.

ה)        הבורר לא יכול לתת סעדים זמניים כמו עיקולים אצל צד ג' או לתת צו עיכוב יציאה מהארץ, פעולת אשר יכולות להינתן על ידי בימ"ש בלבד.

בהתאם להלכת כבוד השופט דנצינגר, מחוייב הבורר בחובת גילוי מלאה של כל קשריו לבעלי הדין ולסכסוך וזאת כדי למנוע עיוות דין ופניות לערכאות משפטיות לביטול פסק בורר.

בטרם קובעים הצדדים להסכם סעיף בוררות, עליהם להבין במדויק מה משמעות הסעיף ולציין במפורש מה היא סמכותו של הבורר והאם עליו לנמק את הפסק שניתן על ידו ואילו תנאים מהתוספת לחוק הבוררות תחול ואילו לא, וזאת בהתאם לאינטרס של הצד שעורך – הדין מייצג.

חתנים, ראו הוזהרתם: הסכום שחתמתם עליו בכתובה הוא הסכום שתשלמו, בצמוד למדד מיום הנישואין!

מי מאיתנו לא מכיר את הסיטואציה? החתן, ביום חתונתו, צריך לנקוב בסכום אותו הוא מבקש לכתוב בכתובה, ואהבתו נמדדת לכאורה על פי גובה הסכום שהצהיר עליו.

בית המשפט העליון קבע לפני מספר שבועות בפסק דין חריג ומקיף ביותר כי הכתובה הינה "חוק מחייב", כאשר הסכום שהחתן נוקב בכתובה ביום חתונתו ישוערך כערכו ליום הנישואין וישולם לכלה במקרה של גירושין או פטירה כשהוא צמוד למדד מיום הנישואין. במידה והכלה "לא תספיק לתבוע" יוכלו ילדיה לתבוע בשמה.

נכון שברוב הסכמי הגירושים שנעשים מוסדר החלק הרכושי תוך ויתור האישה על כתובתה, אך עובדה זו אינה גורעת מחשיבות הכתובה, מה גם שלא כל הזוגות המתגרשים מצליחים להיפרד על דרך ההסכמה.

חוק יחסי ממון בין בני זוג (התשל"ג- 1973) קובע כי האישה זכאית גם לחלקה ברכוש וגם לכתובתה. יחד עם זאת, בתי הדין הרבניים לא תמיד מיישמים את לשון החוק בטענה כי אם אין לאישה רכוש- יש לה כתובה, ואם יש לה רכוש, אז למה לה כתובה? כלומר "אין כפל מבצעים". על כן, בבחינת ההלכה מול המציאות, יישום הכתובה בימינו, קרי חיוב הבעל או עיזבונו בתשלום סכום הכתובה מוצמד, לא יהיה מתאים בחלק מהמקרים.

כבר לפני כעשר שנים, הרבנות הראשית הנחתה את רבני הנישואין שלא להתיר כתובה העולה על מיליון שקל. כיום, לאור פסיקתו של בית המשפט העליון הפך מוסד הכתובה שבדין היהודי ל"חוק מחייב". עוד יש לציין, משניתנה הכתובה בסכום שנחתם, לא יוכל עוד הבעל לחזור בו, והמבין יבין.